אבחון הוא משהו מאוד שיפוטי והשוואתי. באבחון אפשר לראות מנת משכל, קישורים קוגניטיביים, לקויי למידה, רמת תפקוד. אבחון בתחום בריאות נפש מאוד נפוץ במרכזים לבריאות הנפש ומאפשר להרכיב תוכנית טיפולים מתאימה.
האבחון ממקם היררכיה מאוד ברורה של מאבחן ומאובחן, סובייקט ואובייקט בעל ידע היושב ורואה את הסובייקט. זוהי תפיסה לא שוויונית של קשר.
מטפלים באומנות לא מאבחנים אלא מפתחים מחשבה אבחונית שמאפשרת התבוננות והקשבה באומנות של המטופל. ההתבוננות חייבת להיות סובייקטיבית כי אחרת החלקים הסובייקטיביים של המטפל מזהמים את הטיפול (פרוייד).
בטיפול באומנות קיים משולש טיפולי: מטפל, מטופל והיצירה. התבוננות מאפשרת לראות, להרגיש לחשוב מה מעוררת בי היצירה. כדי להצליח להתבונן צריך: פתיחות, פניות, הקשבה פנימה והקשבה החוצה ולהיות נקי מדעות קדומות. לא שיפוטי ולא ביקורתי. בטיפול נכון צריך לא לדעת, להצליח לשהות במקום שאנחנו לא יודעים, לחיות עם הדימוי, לנשום את החרדה ולראות מה קורה לי (המטפל) עם הדימוי של המטופל.
העבר של המטופל מקבל משמעות חדשה במרחב הטיפולי וגם המטופל לומד את עצמו מחדש, בכל מפגש מחדש וללא זיכרון, במטרה שהמטופל יעשה משהו מהמקום שלו ולא מהמקום המרצה (אוגדן).
בטיפול פוגשים את החלקים שהאגו יכול לעמוד מולם, עולה עולם שלם של רגשות שהודחקו ותפקיד המטפל ללוות את המטופל בשדה המוקשים עד שהוא רואה ! המטפל מכוון ולא מפענח!!!
בטיפול באומנות, הציור המשותף בין מטופל למטפל יכול לעזור באבחון והערכה. אפשר להתבונן בתכנים שעולים ביחסי העברה במשולש.
ישנה הסתייגות לגבי אבחון ילדים– ולכן מדברים על נטיות. אישיות ילדים ונוער היא דינמית והטיפול מתחבר ליכולות והכוחות של המטופל. הערכת האישיות בגיל צעיר חושפת את הנטיות ועוזרת לחבר אותו למסלול תקין.
האבחון נעשה אך ורק על ידי המורשים לעשות אבחון.
הציור השלכתי הוא מבחן לא מדויק. ההתייחסות לאינטליגנציה ויכולות קוגניטיביות קשורות לגנטיקה ולתהליכים אישיותיים. כדי להרכיב תמונה צריך להישען על הרבה סימנים ולכן בנוסף לציורים: בית, עץ אדם ואדם בן המין השני יש גם מבחן השלמת משפטים. כל אחד יכול לצייר בית, עץ ואיש, שלושתם הם תבניות מופנמות של ארכיטיפים של נושאים חשובים בחיים שלנו . יש להם משמעות סימבולית.
הציור הוא טרום ורבלי. היכולת היא קדם מילולית, וקשור לחוויות קדומות.
סדר העבודה מהבית שהוא הכי רחוק, פחות טעון מבחינה השלכתית ועד האדם. אם לאדם קשה לצייר את הבית סביר להניח שיש סיפור טעון לגבי הבית שלו.
בית מייצג את חיי המשפחה ואובייקטים מופנמים שבו. הבית הוא המקום שהאדם מרגיש בטחון ואהבה, מקומו בעולם או משאלתו לבית חלומותיו.
העץ מייצג את העצמי הקדום של האדם. השלכה של התפיסה העצמית של האדם את עצמו. בציור רואים את ההתפתחות שלו ואת התפתחות העצמי.
אדם מייצג את הסימבוליות של העצמי המודע למרות שאנחנו יכולים לראות חלקים לא מודעים. איך האדם תופס את עצמו. המין שמצויר ראשון זה תואם את מין המצייר. כשזה הפוך, עולה שאלה של זהות מינית. לעיתים זו חוויה של נחיתות או עליונות המין. הבקשה לצייר שתי דמויות היא לברור תפיסה עצמית שלמה שקשורה גם במין.
לכל ציור שילד/אדם מצייר יש את הסיפור של המצייר. לא נכון יהיה לאבחן ולפרש את הציור רק על פי סמלים וסימבוליים מבלי לשמוע את סיפורו של המצייר על יצירתו. בטיפול באומנות, אם המטפל רואה ביצירות רמז לפגיעה במטופל הוא לא ישקף למטופל, אלא יוביל בשאלותיו את המטופל לראות.
עינת לב ארי M.A בתרפיה ביצירה והבעה תרפיסטית באמנות לילדים, מתבגרים ומבוגרים. 054-6262291 אתר: http://www.einatlevari.co.il>
